הלילה לא קמתי לראות את המשחק. בסוף השבוע הזה חשתי עייפות שהרבה זמן לא חשתי. אתמול אחר הצהרים פשוט התמוטטתי וישנתי כמה שעות, וזה לא משהו שקורה לי בדרך כלל. גם בלילה ישנתי הרבה. נרדמתי מוקדם אבל שנתי היתה מופרעת. התעוררתי כמעט כל שעה, אז החלטתי לא לקום למשחק – ובחיי שעשיתי טוב.
בחמש וחצי התעוררתי הפעם השביעית הלילה. פתחתי את הסלולר, ראיתי שניצחנו בנקודתיים, ראיתי שרוב המשחק היינו בפיגור, אמרתי לעצמי: "אני לא מבין איך ניצחנו את המשחק הזה", וחזרתי לישון… שינה רגועה עד תשע וחצי בבוקר.
תראו. אני לא יודע אם ננצח את המשחק הבא, מה גם שהוא היום בלילה מול יוטה, אבל אני מוכן להתערב שלא נשחק בו טוב. העומס הנפשי גדול מדי מכדי שנצליח להיות לאורך זמן בו זמנית גם הקבוצה היחידה במערב שלא נוצחה, וגם קבוצה שמשחקת טוב.
ועדיין, אני לא מבין איך ניצחנו את המשחק הזה!
כנראה שיש משהו מעבר, באופי של הקבוצה הזו. משהו לא מתפשר, משהו שאינו מוכן לוותר בקלות. את המשחק דווקא פתחנו טוב יחסית והובלנו לאורך חציו הראשון של הרבע הראשון, בחציו השני החלה הקטסטרופה אבל הצלחנו לסיים את הרבע הראשון כשאנו מוליכים בשתי נקודות.
הרבעים השני ותחילת השלישי היו לא פחות מסיוט. ברוקלין, כן פאקינג ברוקלין מכל הקבוצות, פתחו עלינו יתרון של 13 נקודות. האמת, לא יודע איך מצאנו את הכוחות, כנראה עייפות שלהם, לצמצם ואפילו להשוות באמצע הרבע השלישי, ולקראת סיומו אפילו להוביל פעם אחת בשתי נקודות אבל בסופו מצאנו את עצמנו בפיגור שלוש.
ברבע הרביעי ניסינו. מודה. אבל ברוקלין לא ויתרו. פעם אחת הצלחנו להשוות, באמצע הרבע, והם שוב ברחו לשמונה הפרש לטובתם. משחק הרואי שלהם. אבל בסוף, בסוף המתח הרג אותם, הידיים רעדו וזריקות ומסירות לא הגיעו ליעדם. 21 שניות לסיום, עבירה על הולידיי שהשווה בשתי זריקות. ברוקלין מתמסרים ביניהם להעביר את הזמן עד ששבע שניות לסיום מסירה של ראסל מברוקלין נמסרת בניגוד לכיוון קפיצתו של דאדלי. איבוד כדור. מסירה להולידיי בחצי המגרש שלנו, הוא נותן לכדור להתגלגל כמעט עד לחצי, אין לי מושג למה אף אחד מברוקלין לא לוחץ אותו. הוא מתחיל לכדרדר ימינה, חותך למרכז, מכדרר עד נקודת קליעת העונשין. הם עדיין לא שומרים. הולידיי עולה לזריקה מנקודת העונשין – וסל כששלוש שניות נותרו למשחק. נקודה לטובתנו.
ברוקלין לוקחים טיים-אאוט. ווסלי ג'ונסון מחליף את מירוטיץ'. סולומון היל מנסה להתקרב ל"האדל" של ברוקלין לשמוע מה הם אומרים, ואד דייוויס, עוזר המאמן – עטור המגבת על כתפיו – של ברוקלין, משום מקום פשוט דוחף ומפיל אותו, ועבירה טכנית לטובת הפליקנס שהולידיי מכניס בקלות.
הוצאת חוץ של ברוקלין, אנטוני דייוויס שומר על מי שמוציא, דייוויס הודף לעצמו את הכדור ומוסר קדימה לווסלי ג'ונסון שמכדרר עד לסל וזורק את הכדור כלפי מעלה בשמחה עם הישמע הבאזר.
אני מודה שיותר משניצחנו את המשחק – ברוקלין הפסידה אותו, אבל מה שכן: לשנייה לא ויתרנו, הקבוצה הזו פשוט לא מוותרת.
אז היום בלילה משחק יום-אחרי-יום מול יוטה, לפחות הוא יהיה אצלנו בבית. אני בביטחה לא אראה אותו בשידור חי, לא חושב שהלב שלי – שעבר כבר שלושה צנתורים – יחזיק מעמד… ועדיין, אני כל כך, כל כך מקווה שגם בפוסט של מחר אני שוב אכתוב על ניצחון, ומודה שממש ממש לא אכפת לי ששוב אכתוב:
"אני באמת לא מבין איך ניצחנו את המשחק הזה…"
להיות בלתי מנוצחים זה משקל כבד על כתפי כל קבוצה. מתי שהוא ההפסד הראשון יגיע, ותוכלו לחזור לשפיות.
תודה על הטור
תודה מולי.
ג'נטרי זה התקרה. הוא ועוד איזה שחקן משמעותי מהספסל.
מסכים לגמרי. נצחון שמעיד על אופי, נחישות וקשיחות. מקור לאופטימיות.
יאללה לשבור את שיא הנצחונות של 72
ולהפסיד ללברון בגמר האיזורי…. 🙂
טוף
חוזרים למציאות….
זה כיף להיות עדים להתפתחות של קבוצה וזה כיף לראות את מולי מבסוט סופסוף
לפעמים צריך מזל וזה בדיוק מה שקרה במשחק הזה אם השטות של ראסל שמסר החוצה.
בנוגע לשריקת טכנית על אד דייוויס – אחת השריקות היותר מטופשות וחסרות הגיון של שופטי ה-NBA. שריקה מצחיקה ולא מציאותית.
יכול להיות שהפליקנס היו עדיין מנצחים את זה (ודייוויס היה חוטף את כדור החוץ). אבל יש הבדל בין יתרון נקודה לשתיים.
השריקה הזו לא הוסיפה כבוד לשופטים ולא ל-NBA. (בדומה לשריקה שזרקו את דראמונד מהמשחק בגלל ההצגה של אמביד).
אני לא מסכים לגבי השריקה על הדחיפה.
אני לא רואה שום שמץ לגיטימציה בדחיפה של שחקן על ידי איש סגל של הקבוצה האחרת.
מילא שחקן את שחקן כחלק מהמשחק, לאבל אלימות של בעל תפקיד כלפי שחקן צריכה להיות – לפחות מבחינתי – אפס סובלנות.
מולי, זאת לא הייתה דחיפה, זאת הייתה פרובוקציה זוה של היל
פרובוקציה זולה
ברוקלין הייתה צריכה לקחת את המשחק והפסידה בגלל חוסר ניסיון של שחקניה הצעירים אבל ברוקלין בדרך הנכונה . לגבי ניו אורלינס הם נראים טוב מתחילת העונה ניצחון כזה כמו שהושג הלילה מעיד על ווינריות שזה מאוד חשוב
מולי יקר זוהי כתיבה של אוהדי הפועל קלאסית חחחח לא מאמינים שאתם כל כך טובים אז חייבים מתישהו לחזור למציאות ?? לא יודע אם זאת קבוצה לאליפות אבל מדובר בקבוצה יוצאת מהכלל עם אחד מחמשת השחקנים הטובים ביקום ובכלל לא מפתיע שהניצחון הולך עם הטובים… יאללה תמשיכו
קבוצה בינונית שנהנתה ממזל ולוח משחקים קל ומרווח.
אין פלא שאתה ישן כל כך הרבה מולי כי יש לך הרבה חלומות לאכלס…
גם אני לא מבין
תודה מולי